אמרו לה שמגיע לה יותר. שהיא יכולה יותר. שהיא שווה יותר. שמגיע לה יותר. יותר מלדעת תמיד. לדעת מה שאחרים רוצים שיהיה. והם רוצים בכעס, רוצים בעורמה, רוצים בתחכום, רוצים בחנופה, רוצים באלימות. מגיע לה לדעת לרצות.
אבל היא לא רוצה. מה תבקש? איך?
אז היא סופגת, זה הכי קל לה. בוחרת בדרך המוכרת כל-כך, הקלה כל-כך (איך היא לא שמנה מכל זה?) אם היו סמים זמינים לא היתה מתנגדת. היתה סופגת גם אותם. ואם היו רוצים שתפסיק היתה מפסיקה אותם, בקלות. כי ביקשו.
למה שיגיע לה יותר? היא לא חושבת שמגיע לה יותר. (אולי היא צריכה עוד ספרים על חשיבה חיובית?)
למה בכלל יותר? היא הרי תסתפק גם בפחות. שפע לא מדבר אליה. היא חונכה על הסתפקות במועט. היא יכולה להסתגף לגמרי, גם זה קל לה. זה אפילו נראה לה נכון בתוך עולם החומר, הביזבוז, ושפע הרצונות.
כן היא תעשה את זה, היא לא תרצה אפילו את מה שיש לה. היא לא תרצה כלום! כך היא תקרא תגר על העולם, היא תראה לכולם!
וכולם יעריכו וכולם יתרשמו וכולם יתפלאו! אבל זה לא מגיע לה – כי זה כל-כך קל לה.