שקט

השקט שלי הוא לחרוש שדה.

פס אחרי פס

עד שכולו חום ועמוק, וריח אדמה הנספג באפי ובבגדי.

כשהשדה נגמר תמיד מתחיל אחר שעל-ידו, שלא ראיתי קודם, השקט שלי לא נגמר

הוא אינסופי כמו אופק השדות, ועומק האדמה

כמו פס במוניטור.

 

 

One thought on “שקט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *