החלטתי להכיר ציירים. זה היה תחום שנועם אהב. התחלתי ללכת לספריית מוזיאון תל-אביב ולעיין באופן אקראי בספרים. המקום היה נעים ומזמין ולמרות שהרגשתי מעט מגושם, התחלתי לעבוד שם בהתנדבות. סידרתי את הספרים שאנשים מחזירים במקומם, וכשאלה נגמרו (הייתי זריז ולספרייה הזו מסתבר לא היה קהל רב) עברתי על המדפים לפי סדר האלף בית לבדוק שאין בטעות ספר שלא במקומו. כשגם זה נגמר הייתי לוקח ספר אקראי שתפס את עיני, מתבונן בציורים וקורא את תולדות האמן. הספרניות תהו על קנקני אבל לא שאלו דבר ובהחלט נהנו מהעזרה הרבה ומהקליטה המהירה שלי. הן יכלו להרים את משקפיהן למעלה על הראש ולפטפט בשקט כל המשמרת שלהן. שמחתי בשבילן. אני מצדי נחשפתי כך באופן הדרגתי לעולם שמחכה לי בחוץ וחשבתי שנועם היה מוצא כאן מפלט.