35

אבא היה חוזר הביתה, פיו שמוט עיניו גדולות ולא מבינות. כמו עיני ילד. הולך לאט, מתמצא במדויק בדרך, בעל-פה, אבל בכל זאת עוצר ומשתהה לפעמים באמצע הכביש. זקוק נואשות לזוג ידיים אוהבות, מכוונות או לפחות שומרות. שלא כמו ילד, אין מי שיהיה שם בשבילו. אבי חזר להיות ילד ואין מי שיקריא לו סיפור ואין מי שיצביע ויגיד לו: “מכונית:, “כביש”, “זהירות”. אין מי שיגדל אותו.

קומה שניה בלי מעלית, לקח לו היום חצי שעה, ואני מדייק, לרדת אותן. ייקח לו עוד חצי שעה לקנות את הלחם במכולת ועוד חצי שעה לעלות את המדרגות חזרה. שעה וחצי יעברו ויש לו עוד עשרים ושתים וחצי שעות להעביר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *