הנה אני, בתוך ניצן, הולך לישון לבד בדירה קטנה.
אני רואה אותו בחלון שלו, מתכונן לשינה. נפש עדינה בגוף שמן.
הוא קם. הוא חוזר. שוב קם, שוב חוזר למיטה. מסביבו אמצע הלילה – דממה שלמה וחשוכה.
הוא לבד.
הוא המראה שלי, אפילו שאני רזה.
הוא מראה כל-כך גדולה ורחבה של הלבד שלי.
של הכלום שלי.
הוא רק ניצן, יש לו עוד כל כך הרבה לאן לגדול.
לא הבנתי כלום!