איש לא הכיר אותי

תמיד היה לי חם.

לא אהבו אותי. פשוט לא. ידעתי. לא אמרו לי אבל אפשר לדעת.

ניסיתי אנשים אחרים והמשכתי לדעת. ניסיתי עיר אחרת ועדיין ידעתי.

נסעתי ליבשת רחוקה וקרה. שם אהבו. בהתחלה. אחר-כך כבר לא. הרגשתי זאת. שוב ידעתי.

חזרתי. הסתובבתי ברחובות בחום המעיק, הלופט, הנטפל כמו מקבץ נדבות לא מרפה, מנסה לחפש מטרה אליה אפשר ללכת.

הצל לא הקל. משפחה משלי לא הצלחתי לבנות. איש הרי לא אוהב אותי.

הלכתי לים וטבעתי כבר בחול.

מתתי לפני שהספקתי לחיות, לפני שנגעתי במים. החום לא היה חום אנושי, גרגירי החול היו נעימים לעורי ואיש לא הכיר אותי.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.