הפחד הביא עימו חלומות. היה לי סיוט שחזר על עצמו ובו אני הולך בשביל בדרכי למקום כלשהו. לפתע מגיעה מולי להקת ציפורים ענקיות ומשונות שדוקרות ועוקצות אותי בכל הגוף עד זוב דם. חשבתי שזה הסוף, אני מת, ואז אמא ואבא באו ועזרו לי להוציא את הקוצים מתוך העקיצות. כל קוץ השאיר אחריו חור גדול בבשרי, ומכל חור יצאו שתי חיות זוועתיות ומפחידות.
אני קם בצעקות אימה, כולי כאוב ומזיע . לקח לאמא ואבא ביחד שעה שלמה להרדים אותי שוב.
הסיוט הראה לי ישר לפנים את הפחד שלי: שגופי יפסיק לתפקד ואמות, כנראה באופן מכאיב כלשהו. בעצם הישארותי בחיים אני מגלה, לאימתי הרַבה, שבשרי שלי מוליד זוגות מפלצתיים ומכוערים (כמו הורי?) מה שבהכרח מביא אותי להבנה שאני הוא הסיבה לרוב, אם לא לכל, דאגותיהם, מריבותיהם ולחציהם ומכך שאני הסיבה להפיכתם לשתי מפלצות.