שמי ג’וליאן פיטסברג ואין לי ברירה.

א. קראתי. הייתי מחזיר את הגלגל אחורה ומסרב לקבל את הטקסט הזה שנתן לי חברי ג’ף במפגשי ההאזנה למוזיקה עתיקה שנערכים מידי חודש בדירתה המזמינה של יפעת, הישראלית לשעבר. אני מתבונן בה כל הערב תוך כדי האזנה. על כולה. הצ’מבלו והחלילים שברקע מחמיאים לה. בעיני היא יפה. משהו ברזון המוגזם שלה, בגמלוניות או העקמומיות שלה לא נותן לי מנוח. אני נשאב למוזרות שלה כאילו יש בה מום שאני חייב לדעת. מדמיין את שדיה  הקטנים שהיא מנסה להסוות מתחת לבגדים הגדוליםבמידה או שתיים, הלא מוקפדים שלה, אבל יש להם חיים משלהם והם לא סרים לרצונה. הם מלאי נוכחות קטנה וחצופה. בעיני היא יפה עם הפנים המאורכות, העיניים הענקיות הבולטות, האף העקום טיפ טיפה, הן מלאות הבעה, היא בעצמה לא מודעת לכך. אז פשוט לקחתי ממנו את הספק סיפור ספק מכתב קצר הזה, שמתי בכיס של המכנסיים ולמחרת כשנזכרתי בו פתחתי וקראתי מנסה להיזכר מה אמר לי חברי ג’ף כשנתן לי אותו.  “אתה חייב לקרוא את זה בנאדם”, “תקרא ותגיד לי אם זה אמיתי”, “שמעתי על דברים כאלה מאחי הגדול. הוא מאמין שזה נכון והוא אחד האנשים הכי אינטליגנטים שיש ביבשת שלנו”. משהו כזה הוא אמר ולקחתי בלי לחשוב פעמיים. אין מקריות בעולם. ואין להחזיר את הגלגל אחורה.

ב. ג’רמי פיטסברג היה סבי. הוא נפטר ארבע שנים לפני שנולדתי. אני מכיר את הסיפורים המעט משונים עליו. על חיי הסגפנות שחי ועל הצטיינותו  בפיעונח שפות עתיקות. בנוסף, אני יליד דצמבר 1969 מה שלפי אסטרולוג סיני נחרץ עם מבט פסקני, שפגשתי לפני כמה שנים, יקח אותי לדרך שונה מהרוב. ‘ולא רק בגלל שזו היתה שנת התרנגול’ אמר ולא יסף.

התחלתי רק מלהתעניין פה ושם. לקרוא קצת בורחס, לעשות גוגל. חשבתי שאבוא על סיפוקי אך סיפוקי הלך והרחיק כאילו לעולם לא אוכל למלאו עד שלא ארד לסף העניין או לפחות עד שיפעת בעלת המבטא המחוספס והשיער הספק מסודר ספק פרוע תמידית תהיה חלק מחיי. שני הדברים התערבבו בראשי. מוזיקה עתיקה ושפות עתיקות. התחלתי להזות שהעיוותים הקלים או חוסר מושלמותה של יפעת הם מן המאפיינים של כוכב הלכת טלאן, שאולי היא היא המציאות שנשלחה באיחור לסבי והגיעה, שלא במקרה, אלי. היא היא המציאות הקיימת של עולם שנברא בדמיון בלבד. ואני עוד נמשכתי אליה לפני שידעתי על העולם ההוא, על כל האנציקלופדיות שלו. זה כבר לא רק עניין של מטילי זהב וקונוסים כבדים מנשוא. זה לא רק הגיון שעומד בניגוד מוחלט לכל מה שאנו מכירים ושיטות מתמטיות ופיזיקליות שונות בתכלית או דיבור ללא שמות תואר. זה אנשים בשר ודם. חיים אמיתיים הם הצליחו לברוא והם לא בדיוק כמו שלנו כאן.

המחשבה שיפעת אולי לא לגמרי אמיתית הקלה עלי. הכל בסך הכל משחק אמרתי לעצמי שוב ושוב וניגשתי אליה. סיפרתי לה על המכתב שנתן לי ג’ף. תגובתה הרגועה , חסרת הביטול המיידי או ההיסטריה או הזילזול, חיוכה המקטין במעט את עינייה הענקיות ויכולת הכלתה את הסיפור שלי באופן כמעט טבעי, כך התרשמתי, גרמו לי להתאהב בה יותר. הראתי לה את הטקסט המדובר. כמובן שלא הזכרתי את הרעיון או המחשבה שלי שאולי היא עצמה משם. הצעתי לה להצטרף אלי בחיפושים אחר הכותב, מנסה להסתיר את התרגשותי ואת, נדמה לי ,רעידות ידי הקלות מעצם המעמד הזה שבו רק שנינו עומדים ומדברים. היא חייכה. חיוכה סידר את כל חלקי פניה בהתאמה.