יש לי חבר בדואי. יש לו ארבע נשים. אשתו ועוד שלוש מאהבות. הוא גם אומר שקוראים לו עומר ולא מנקד את ה- מ’. לא בדקתי את זה בתעודת הזהות, בכל זאת הוא חבר שלי, אני מאמינה לו. יש לו עור שזוף עם קמטי שמש על הפנים כאילו שהשמש באמת עברה מאוד קרוב אליו רוב חייו. אפילו השמש הנמיכה עצמה בשבילו, כדי להיות בקרבתו. אז איך אפשר לטעון משהו על נשותיו?

אשתו זהר זכתה בפורמליות, בידיעה שכולם יודעים שהוא שלה, ברוב הזמן איתו, בתמונות לצידו, ובעיקר – בילדיו, שהם חצי מהמשכו.

את שלושת האחרות הוא מכיר מתקופות שונות ומקומות שונים. סמאח היא באמת דרוזית, שאולי חושבת שהוא באמת בדואי. הם נפגשו כשנסע עם חברים לטיול בצפון. בגלל שעומר למד ערבית בתיכון ואחר-כך מזרחנות באוניברסיטה אין לו בעיה לדבר איתה. הוא עדיין נוסע כמה פעמים בשנה לצפון. פעם טיול אופניים, פעם צליחת הכנרת, או סתם לבקר חבר ישן בכרמיאל. הצפון הפתוח והירוק תמיד מזמין הוא אומר. ונוסע. לעיתים רחוקות לסמאח יש סידורים שחייבים להיעשות במרכז. בעלה לא יכול להצטרף אליה, הוא עובד, אמא שלה שומרת על הילדים והיא עולה בשמחה מוחבאת היטב בין הריאות על האוטובוס.

סמאח ועומר מאוד מציאותיים ביחד, קרובים לשמש ולאדמה. הם יודעים שהכי חשוב זה המשפחה, שלעולם לא יפרקו אותה. הם מבינים שהקרבה שלהם היא בשביל לתת אחד לשני את האפשרות להמשיך בחייהם הרגילים עוד כמה חודשים עד המפגש הבא. סמאח רק צריכה לשחרר את שיערה הארוך, השחור והסמיך מהמטפחת. היא מתמלאת בכוחות והוא מתרוקן מדאגות ומתחים.

ליהיא היא גרושה עם ילד, היא בערך בגילו. גם היא מרצה באוניברסיטה. היא מומחית למשטרים בארצות ערב עם מומחיות-על במשטר המצרי. אם בגלל המשטרים האלה ואם בגלל שהיא גרושה, היא לא מעוניינת בגבר שיגור איתה או שיהיה שותף איתה בדבר מה. לליהיא יש שיער קצר ועיניים ארוכות. יש לה את הצוואר הכי יפה בעולם. היא עצמאית, חכמה וחזקה ויש רק דבר אחד שבשבילו היא צריכה גבר. היא שמה לב שעומר מסתכל עליה, אהבה את המראה של שליט ערבי קדום, עם עיניים שלא מחפשות כלל צורך בשליטה, ומשם הדרך היתה קצרה. בכל-זאת שני אנשים לא כל-כך צעירים וכן כל-כך עסוקים, לא היה להם זמן לחיזורים או פטפוטים. לדעתי, היא אפילו היתה מעליבה אותו לפעמים בענייניות שלה. מה הוא סוס הרבעה? איתה אין נשיקות אבל הוא אוהב את הנזקקות שלה ואת העובדה שבחרה בו לגבר היחיד שהיא צריכה בחייה.

ליהיא לעולם לא תאיים על חיי המשפחה שלו, מה שמפחית את דאגותיו ומאפשר לו בכך לפגוש את סמאח רק לעיתים רחוקות.

את דנה הוא הכיר עוד לפני זהר. הוא לא יכול להפסיק להיפגש איתה. הוא באמת אוהב אותה. הוא באמת אוהב את כולן.

לדנה הוא צריך לפנות יותר זמן. הפגישות איתה לא יכולות להיות זריזות כי יש הרבה על מה לדבר. היא יודעת שהוא לא בדואי. היא יודעת עליו הרבה דברים.

דנה מרכיבה משקפיים גדולות ואופנתיות על העיניים הענקיות שלה. היא בולעת אותו עם המבטים שלה. הוא לא יודע מה להגיד. היא לא התחתנה מעולם. וקרבתה עושה לו רגשות אשם שאולי היא בעצם מחכה לו בעצב וחיה בהכנעה מפגישה לפגישה. כשדנה מחליטה להוריד את החולצה עומר שוב נאלם. היא כל-כך ברורה ובהירה לעומתו. את הפגישות איתה הוא אוהב כי היא מחבקת אותו חזק חזק ומבינה לליבו אפילו כשהוא לא מדבר הרבה.

ויש אותי. אני לא נותנת. אולי זו הסיבה שאני יודעת על כל האחרות. אני כמו השמש, רק הנמכתי עוף בשביל להיות קרובה אליו. לפעמים אני נוגעת בעצמי ומסתכלת טוב טוב במראה. אני חייבת לדעת שאני לא רק דמות בראש של עומר, שמנקדת לו את ה-מ’ איפה שצריך.