ברית אחיות 2

אומרים לה שמגיע לה יותר. שהיא יכולה יותר. שהיא שווה יותר. מגיע לה יותר. יותר מלספוג תמיד. לספוג את מה שאחרים רוצים שיהיה. והם רוצים בכעס, רוצים בעורמה, רוצים בתחכום, רוצים בחנופה, רוצים באלימות, רוצים בחיוך. מגיע לה לדעת לרצות.

אבל היא לא יודעת מה היא רוצה, מה לבקש. איך.

אז היא סופגת, זה הכי קל לה. בוחרת בדרך המוכרת כל-כך, הקלה וההרסנית. אם היו סמים זמינים לא היתה מתנגדת. היתה סופגת גם אותם. ואם היו רוצים שתפסיק היתה מפסיקה אותם, בקלות.

אז למה שיגיע לה יותר? היא לא חושבת שמגיע לה יותר.

למה בכלל יותר? היא הרי תסתפק גם בפחות. שפע לא מדבר אליה. היא חונכה על הסתפקות במועט. היא יכולה להסתגף לגמרי, גם זה קל לה. זה אפילו נראה לה נכון בתוך עולם החומר, הביזבוז, השפע והרצונות.

כן היא תעשה את זה, כך היא תקרא תגר על העולם, היא תראה לכולם!

וכולם יעריכו וכולם יתרשמו וכולם יתפלאו! אבל זה לא מגיע לה – כי הם לא ידעו שזה כל-כך קל לה.

 

אני אומרת לה להעיז פעם אחת ויחידה ויודעת שאעלם אם היא תעז לרצות. אבל זו הברית, והקשת בענן היא הסימן. וזה הזמן. יש שמש ויש גשם ושתינו יכולות להפוך לאחת.

האם היא תעיז לפני שתעלם הקשת?

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *