7

בכל פעם שנפרדתי מאמא, אם לפני הכניסה לבית הספר יום יום, אם לפני הליכה עם חברים לגן השעשועים, הייתי מחבק אותה חזק חזק חזק אומר לה שאני אוהב אותה ומחניק את הדמעות. או כמו שאחי הקטן אמר לי פעם – עוצר את הדמעות לפני שהן מגיעות לעיניים. הייתי רץ אליה בספרינט ברגע שראיתי אותה מחכה מחוץ לבית-הספר בסוף היום. מאושר כאילו שקיבלתי אותה במתנה כל יום מחדש. ברוב המקרים הייתי בעצם מעדיף להישאר בבית אם היציאה לא היתה הכרחית. רק בשביל להיות כמה שיותר זמן ליד אמא ואבא.

בעיקר ליד אמא. אהבתי להסתכל עליה כשהיא מתאפרת. לא הבנתי למה צריך לצבוע את הפנים, גם אחרי שאמא הסבירה לי שזה בשביל להראות יותר טוב. אמא תמיד נראתה יפה בעיני. גם כשהיתה עייפה נורא. רק כשרבה עם אבא לא הייתי בטוח אם היא יפה. שניהם היו מכוערים אז. אולי הייתי צריך לאפר אותם תוך כדי הריב. הייתי עושה אותם רבים יפה אם יש דבר כזה. בכל אופן יכולתי לעמוד ליד אמא שעות ולהסתכל עליה מתאפרת. מנסה להבין על מה היא חושבת ומחבק לה את הרגל עד שאחד המכחולים הקטנים שלה היה זז והיא היתה מתרגזת ומבקשת ממני ללכת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *