יום רביעי של הציפורים

 נעמי לומדת צ’לו. כל יום רביעי היא נוסעת באוטובוס לקונסרבטוריון. נעמי היא החברה הכי טובה של עינת. לא שלי. היא הבת הכי טובה במתמטיקה בכיתה. הסבירו לי שזה קשור אולי למצוינות שלה בנגינה. יש עוד כמה נגנים אצלינו אבל לא כמוה. לראות אותה מנגנת זה הדבר הכי יפה בעולם. זה כמו לראות את הזריחה. לזמן מה זה לא יום ולא לילה. לזמן מה אפשר להיות במקום שלא קיים. אם עוצמים עיניים אפשר לדמיין איזה מקום שרוצים. אם פוקחים עיניים נעמי והצ’לו שלה מתאימים בדיוק למקום הזה שבדמיון. אפשר להסתכל עליה ולהקשיב והדבר היחיד שיזוז ויעבור זה הזמן. כשהיא תפסיק לנגן לא תאמין כמה זמן עבר.

 למרות שהיא החברה הכי טובה של עינת ושבכלל רוב החברות שלה הן יותר גדולות מאיתנו כי היא קצת יותר מפותחת מאיתנו, מתקדמת מאיתנו, חכמה ומוכשרת מאיתנו, למרות כל זה כל יום רביעי היא לוקחת את הצ’לו הגדול שלה ובאה לשאול אם אני יכולה ללוות אותה לתחנת האוטובוס ולחכות איתה עד שהיא עולה עליו. מיותר לציין שאני יותר ממסכימה. לפעמים אני חושבת שהכל הפוך, שהיא ממשיכה ללכת לשיעורים האלה רק בשביל לא לאכזב אותי. אותי הממתינה כל השבוע לימי רביעי בשלוש אחר הצהריים. זו שעה מאוד שקטה בחוץ. יש לנו דרך של בערך שבע דקות לתחנה. בדרך כלל אין איש בחוץ. כולם נחים או עדיין עובדים. אנחנו והצ’לו הולכים לאטנו. אנחנו תמיד יוצאות הרבה לפני הזמן גם אם זה אומר לחכות הרבה זמן בתחנה. אם נעמי תאחר את האוטובוס אין אוטובוס אחר כל היום והיא תצטרך לחכות עוד שבוע לשיעור הבא. וחוץ מזה אנחנו אוהבות לחכות שם.

ליד התחנה גדלים שיחי פרא שאיש לא מטפח. פעם בהרבה זמן מישהו גוזם אותם רק כדי לא להסתיר את שדה הראיה של הנהגים. נעמי משעינה את הצ’לו בצד של הספסל ואנחנו מתחילות. אנחנו זורקות אבנים על השיחים. כל אבן שפוגעת מקימה רעש נעים של מלא ציפורים שעפות בבהלה מבין השיחים ונעלמות בשמיים. יש שם כל כך הרבה ציפורים. כמה אבנים שלא נזרוק הציפורים תמיד יצאו מהשיחים הענקיים האלה.

אנחנו מחכות שיהיה שקט ואז זורקות שוב אבן ומקשיבות לציוצים המבוהלים והכועסים ולרישרוש הענפים והעלים שממשיך גם אחרי שהציפורים עפו. שוב ושוב.

עד שהאוטובוס מגיע.

 כשאני חוזרת לבד אני הכי עצובה בעולם שזה נגמר ואני הכי שמחה בעולם שלמרות כל החברות הגדולות ולמרות כל הכישרון שלה רק אני זורקת עם נעמי אבנים על השיחים המשוגעים בתחנת האוטובוס. רק איתי זה אפשרי. מישהו אחר לא יבין מה כיף בזה. מישהו אחר יחשוב שזה סתם מעשה נבזי ולא מתחשב ועוד מישהו יחשוב שזה בכלל ילדותי. אבל נעמי ואני מחכות לזה כל שבוע ומתפעלות כל פעם מחדש. זו המוזיקה רק של שתינו.

One thought on “יום רביעי של הציפורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *