אחרי שקפא המטבח

כשחזרתי עם אמא מהסוּפר שמחתי כל-כך לעזור ולסדר את הביצים במקרר. לקחתי ביצה אחת בכל יד ותוך כדי שיחה עם אמא ופנייה לעבר המקרר – פאף! נשמטה לה ביצה אחת מידי והתרסקה בקול פיצפוץ על הריצפה משאירה נתח גדול מרצפת המטבח הישנה עם רסיסי קליפה, חומר צהוב וחומר שקוף ודביק שהשפריץ הכי רחוק. קפאתי.

גם אמא קפאה. היא כנראה עוד לא ידעה אם לכעוס עלי או לצחוק.

הקיפאון לא היה מושלם. כי פתאום – פאף! התרסקה הביצה מהיד השנייה, באותו קול,  והשאירה אותם סימנים על הריצפה. קפאתי. עכשיו אמא בטח רותחת.

המקרר נשאר פתוח, אמא, שלא הספיקה עוד לזוז ממקודם, נשארה עדיין קפואה עם שקיות של ירקות בידיים, ואני קפאתי בידיים ריקות.

צלם היה מתמוגג עכשיו לתפוס את הזמן שקפא. אפילו צייר היה מספיק לצייר את הרגע הארוך הזה.

כשחזר החמצן למטבח וחזר הזרם לדם, אמא הסתכלה על הריצפה, הסתכלה עלי, ואמרה: “לי פעם נפל כל הקרטון של הביצים וכולן התנפצו בתוך המעלית ולכלכו את כל המצרכים האחרים שקניתי ואת הרגליים והנעליים של יעקב השכן השתקן מקומה 5, שהמשיך לשתוק”.

דלת המקרר נסגרה מעצמה. אמא ואני התחלנו לנקות. המטבח חזר לחיות. ואני חייכתי בלב.

2 תגובות בנושא “אחרי שקפא המטבח

להגיב על יעל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *