החרא של הסוסים

זה לא אכפת לי לנקות את החרא של הסוסים. אני אוהבת אותם. אני מנקה להם גם את הפרסות כולל ברגליים האחוריות. זה לא מפחיד אותי. כמובן שאני מברישה את גופם הגדול ומריחה מקרוב את עורם ופרוותם הקצרה והנעימה. גם להם זה נעים. רואים. שַטָה היא הסוסה שלי. היא כולה חומה. אני מסתכלת עליה מלקקת את גביש המלח הענק שתלוי בתאה. פעם בכמה שנים יש לה סייח. המלטה אחת כמעט ראיתי. באתי בשנייה שהוא נעמד על הרגליים. שטה עוד שכבה שם והוא כבר למד ללכת. על הרגליים הדקות והארוכות שלו. זה היה לפנות בוקר.

אני מאכפת אותה בדיוק כמו שצריך. לא שוכחת לשים שמיכה על גבה לפני האוכף ומהדקת היטב את חגורת הבטן. פעם בשבוע אני ממרקת את האוכפים. רק הריח שלה יותר טוב מהריח באוכפייה. אני מכוונת את אורך הארכובות, שיגיעו עד בית השחי. שמה את כף רגלי השמאלית בארכובה, אוחזת באוכף ובתנופה קלה עולה על גבה כשרגל ימין כבר מחבקת אותה מצד ימין.  מסדרת את המושכות, נותנת לה טפיחה קלה עם הרגליים בצידי הגוף ואנו מתחילות ללכת. אין בעולם הרגשה שיכולה להשתוות לרגע הזה. אנחנו הולכות, רצות, דוהרות, מזיעות. לפעמים הסייח מלווה אותנו. הכי אני אוהבת להרפות את המושכות ולתת לה ללכת. לרכון קדימה ולהריח את צווארה. העולם עכשיו שלי. ושל שטה. כל מזג אויר מתאים.

זה היה בקיץ. אני לא ראיתי. גם לא הסכימו לי להיכנס למחלקה לטיפול נמרץ. סוסתו של אורן מעדה. הוא נפל. גם הסוסה. ישר עליו. אורן היה הרוכב הכי טוב. ואני מתכוונת לזה. הוא ידע למשל לעשות עמידת ידיים על הסוס. בקיץ ההוא, בפעם האחרונה, הוא לא עשה שום תרגיל. הוא רק רכב בשדה והעולם כולו היה שלו. המיטה שלו, שהיתה על-יד שלי, נשארה ריקה. שמעתי שגם הסוסה לא נשארה בחיים.

דהירות הסוסים הבאות ששמעתי היו במוניטור לפני שביתי נולדה. כשראיתי אותה לראשונה היא היתה יפה כמו סוס.

זה לא אכפת לי לנקות את החרא של הסוסים. אני עדיין אוהבת אותם. אני עדיין מנקה אותם ואת האורווה פעם בשלושה ימים. אורן באה איתי.

 

(לאילן בר-און)

 

 

1 thought on “החרא של הסוסים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.