קטגוריה: שירים

 אני וגופי שני זרים. לאחר שקיבלתי גוף לקח לנפשי הרבה שנים להצליח לא לדחות את ההשתלה. נמשכתי לאנשים בדופן המעגל, לשוליים בעלי העיוות. רק לא

כששברתי כוס במטבח התחבאתי מאחורי אמא. כששברתי  את הלב לחברתי הראשונה התחבאתי מאחורי אבא. כששברתי את הכלים בעבודה התחבאתי מאחורי החוק.   כששברתי את הראש

אם הייתי בוחרת הייתי עכשיו ממגלי הגנום האנושי. הייתי באפריקה חוקרת קופים. פסנתרנית או כנרית מוכשרת וידועה, ציורי היו תלויים בגלריות ומוזיאונים ברחבי עולם טלסקופ

כשהכביסה מסתובבת בתוך העיניים אפשר לראות הכל. כל מה שבכביסה יהפוך לאמיתי אני אגע בכל. ולמחרת שוב ארבעים וחמש דקות מול הכביסה המסתובבת בתוך העיניים.

אני פאותיה של עיר לא קיימת צל העץ שלא נשתל אני גדות נהר שמים לא זורמים בו כלב דמיוני של ילד מצויר.   ואם אהיה

אחרי שאני שוטפת את הבית חבל לי על התולעים הקטנות שנהרס ביתם. אחרי שאני מברישה את כלבי חבל לי על הקרציות. אחרי האוכל אני חושבת

מעדיפה לחלוק מאשר לוותר מעדיפה לשתוק לא לדבר בעיניים עצומות לשמוע איך הוא מנגן בפסנתר   רוצה את הכל בשבילי בלי לעצור רוצה לקחת ולקבל

כשנולדתי היה בי רק רגש. גופי התינוקי גדל והלך אִפשר מקום לקצת הגיון וזה התפשט מהר. הדבר היחיד בגופי שנשאר כפי שנולד היה הרגש. וזה

אני רוצה לראות אותך מחזיק תינוק.   כבר טעמתי את האוכל שבישלת ובכיתי. כבר קיבלתי את מתנותיך וצחקתי. כבר הרגשתי את גופך ונרגעתי.   אני

השקט שלי הוא לחרוש שדה. פס אחרי פס עד שכולו חום ועמוק, וריח אדמה הנספג באפי ובבגדי. כשהשדה נגמר תמיד מתחיל אחר שעל-ידו, שלא ראיתי