פורסם ב”סלון הדחויים” יולי 2020, בנושא אלימות במשפחה, לזכרה של מיכל סלה.

כְּמוֹ סֶלַע, גּוּשׁ שֶׁל עֲצָמוֹת, אֵלֵךְ לִישֹׁן מֻקְדָּם, חֲסְרַת כֹּחוֹת. לְלֹא בָּשָׂר, לְלֹא שְׁרִירִים, בְּלִי הָרְגָשׁוֹת. סַלְעִית הַחוֹף, יַבְּלִית הַנּוֹף. תָּמִיד נִמְצֵאת וּנְכוֹנָה לְאוֹת. עוֹשָׂה הַכֹּל עַד זוֹב. עַד תֹּם. הַכֹּל רַק לֹא חֲסְרַת תּוֹעֶלֶת, עַצְלָנִית, לֹא דַּיְקָנִית, לֹא קַשּׁוּבָה, לֹא סַבְלָנִית. תָּמִיד עוֹמֶדֶת דֹּם. שְׁתִיקָה. אֲנִי קִירוֹת הַבַּיִת מְכֻסֵּי אֵזוֹב. כֻּלָּם עוֹבְרִים, אֲבָל לֹא מִסְתַּכְּלִים עָלַי, הָרֹב עָסוּק אוֹ שֶׁלּוֹטֵשׁ אֶת הָעֵינַיִם בָּרִצְפָּה. אֲנִי עוֹמֶדֶת אֵיתָנָה וּרְקוּבָה, רַק מְצִיצָה וּמַמְתִּינָה. עַד בּוֹשׁ. עַד תֹּם כֹּחוֹת. וּמֶזֶג הָאֲוִיר נִתַּךְ עָלַי מֵעַל הַבַּיִת. אֵינֶנִּי עֵשֶׂב שֶׁעָמִיד לַכֹּל אוֹ רְצוּעַת סְלָעִים אִלְּמִים וְנִצְחִיִּים אֶל מוּל הַחוֹל. אַלִּין שֶׁאִישׁ אֵינוֹ עוֹזֵר לִי וְאֶקְרָא לְאֵלוֹתַי, אֵלוֹת הַבַּיִת וְהַמִּשְׁפָּחָה. אֶזְעַק מַסְפִּיק וְדַי! וְאָז אָצִיץ. וְאָז אֵצֵא. אָסִיר קוּרִים דְּבִיקִים וְעַתִּיקִים. אֶשְׁבֹּר קִירוֹת. אַבְרִיחַ גּוּר שֶׁל חֲתוּלִים. אָזוּז, אֶרְעַד וְאֶתְנַעֵר כְּמוֹ סוּס הַמְּסַלֵּק זְבוּבִים. אֵצֵא בְּכָל מְחִיר. אֶרְאֶה אִשָּׁה כְּמוֹתִי בְּתוֹךְ כָּל קִיר, כָּל מִשְׁפָּחָה. כִּבְשָׂה בּוֹכָה, פּוֹעָה בַּדִּיר.